<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער שביעי ס"ט</h1>
<h2>דף לו:</h2>
הפלפלין והזנגביל, בזמן שהם רטובים מברך עליהם בתחלה בורא פרי האדמה. אבל יבשים אינם טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. לר"ם. כתב הראב"ד פלפל וזנגביל רטובים מברך עליהם בורא פרי העץ. ופסק הר"ם נראה עיקר. וכן פסק הרי"ף. ויש מן הגדולים שפסק, שלא פסקו הרי"ף והר"ם כן אלא על התמרות, אבל על הפרי עצמו כשהוא לח מברך בורא פרי העץ. ויש מן הגדולים שכתב, שזרע הפלפלין הוא מפרי האדמה, ואפי' על הפרי אין מברכין אלא בורא פרי האדמה. המרקחת שעושין מן הזנגביל, מברך עליו בורא פרי האדמה. וכן בכל המרקחות מברכין על המין שהוא עיקר המרקחת, אם העץ בורא פרי העץ. ואם פרי האדמה, בורא פרי האדמה. ויש מן הגדולים שכתב שמרקחת הזנגביל שעושין בארץ הזאת מן היבש הוא, ואין מברכין עליו אלא שהכל. וכן ראוי להורות. ויש מן הגדולים שכתב, פלפלין הנשחקים שגובלין אותן במים לתבל בהן, הרי הם נחשבים לאוכל, ומברכין עליהם בורא פרי העץ לדעת האומר [דעל פלפלין מברכין פרי העץ או פרי האדמה לדעת האומר דעל פלפלין מברכין] פרי האדמה. ולא מצאתי לדבר זה עיקר. ומה שיראה לנו בזה, שכל דבר שהוא ראוי לאכילה על ידי תערובת מים או דבר אחר, הואיל ואינו ראוי לאכילה בפני עצמו, אין מברכין עליו אלא שהכל. יש מן הגדולים שכתב שהגירופלי שהוא ממיני הבשמים, דינו כפלפלין ואינו מברך עליו כלל, לפי שאינו נאכל אלא על ידי תערובת. ויש מי שכתב שמברכין עליו בורא פרי העץ, הואיל ואוכלין אותו לבדו לפעמים. והראשון עיקר.
